קמעות – מותר או אסור?

& קמעות – מותר או אסור?

גם בתקופה המודרנית ממשיך הקמע לתפוס מקום מרכזי בחיינו. בכתבה זו נלמד על מקומם של הסימנים העתיקים בתרבותנו, והסיבות שאנו ממשיכים לנסות ולהחזיק במזל. מאמר זה נועד להאיר את עיניכם בדבר השימוש בקמעות, בעקרונות ובכללים המנחים להכנת קמעות.

בתקופות עתיקות ועד ימינו, נפוץ השימוש בקמעות. בכל הזמנים נהגו בני כל הדתות לשאת עליהם קמעות מסוגים שונים שנועדו למטרות כוח מזל, שמירה והגנה רוחנית. המילה "קמע" נזכרת לראשונה בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי (מסכת שבת) במובן של חפץ מסוים הנמצא על הגוף בדרך של ענידה או הצנעה, ונפסקו לגביו הלכות רבות בשולחן ערוך. אף בספרי השאלות ותשובות  נשאלו גדולי המקובלים אודות השימוש בקמעות וידוע כי רבים מהם ומחכמי ישראל, כתבו קמעות בשעת הצורך

מקובלים רבים כמו: הרמב"ן, רשב"א, הבעש"ט ר' יהודא פתיא, הרב כדורי זצ"ל ועוד לא התנגדו כלל לכתיבת קמעות, אך הטילו סייגים ברורים על אופן הכנתם, נשיאתם ומועד כתיבתם. לשיטתם, הקמע צריך להימצא על הגוף או בקרבתו על מנת ליצור מעטפת רוחנית מגוננת המעניקה בטחון, שמירה והגנה מפני כל פגע, עין רעה, לזיווג, רפואה ועוד... חכמת הקבלה מלמדת כי העולם נברא באותיות לשון הקודש. כך שבצירוף האותיות למילים ומשפטים בעלי תוכן קדוש, נוצרת אנרגיה רוחנית בעוצמה אדירה המוצאת ביטוי בעולם הגשמי. מרבית הטקסטים הבונים את הקמע מובאים מהתורה ומכתבי קודש כשהדגש בהכנת הקמע הוא על אופי הבעיה. באופן כללי, ניתן לחלק את הקמעות לגלויים (אתגליא) כאלה שאפשר להציג אותם, ולנסתרים (אתכסיא) שחובה להצניע אותם. חלוקה נוספת היא קמעות אישיים המיועדים לאדם וקמעות המיועדים למקום.כגון: בית או עסק. על פי הקבלה, נאסר על האדם לנסות לפרש ולדעת את הקודים וההצפנות המופיעים בקמע. אלא רק את המטרה שלשמה הוא הוכן. כל זאת משתי סיבות עיקריות הראשונה מייצגת את כוח סוד המזל שנאמר: "אין הברכה שורה אלא במקום הנסתר מן העין". הסיבה השנייה היא כי אם האדם יתיימר לדעת את הסודות הכתובים הוא עלול לפרשם כראות עיניו ובכך ליצור "הפרעה" עד אשר כוחו של הקמע לא יעמוד לו.

אחד העקרונות הבולטים בקמע הקבלי הוא סגנון הכתב. מרבית הקמעות כתובים בכתב עברי עתיק או בשמו האחר "כתב מלאכים" ולכן,הפסוקים והצירופים המובאים על הקלף אינם ברורים ואינם מובנים כלל לאדם מן הישוב, אלא לאנשי קבלה בלבד. הואיל וסגנון הכתב וצורתו הגרפית  שונים מהותית מהכתב העברי הרגיל. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שלאופן הכתיבה מייחסים חשיבות רבה בתורת הסוד. מלבד זאת קיימים קמעות צורניים - ללא כתב הבנויים מסימנים וצורות שונים המבטאים סודות עתיקים בקבלה המעשית. יש המשתמשים במילים בעלות משמעות נקודתית לאופי הבעיה, בצורת כתיבה לא ישירה. כלומר: כתיבת מילים המורכבת מראשי או מסופי תיבות (נוטריקון) של פסוקים שלמים, היוצרת קודים אנרגטיים גבוהים מאוד. כאמור, בחירת המילה, הפסוק וסגנון הכתב ייעשו בהתאמה לסוג הקמע ומטרתו.

להכנת הקמע נדרשים תנאים רבים ואציין את חלקם:  
א. כותב הקמע חייב להיות בקדושה ובטהרה. הקדושה הינה יראת שמיים אמיתית וביום הכתיבה צריך לעשות תשובה, תענית וטבילה במקווה טהרה כמתחייב לעוסקים בקבלה.

ב. לדעת את שורש השם אשר כותב, מה מקורו, ואם הוא דין או רחמים ובאיזה ספירה נימצא.

ג. לדעת את הכוכב השולט באותו היום ובאותה השעה. למימד זמן הכתיבה קיימת השפעה מכרעת על איכות הקמע ומסוגלותו לסייע. הקבלה מלמדת כי לכל קטע ביממה מלאך ממונה השולט על הנעשה בעולם מכוח דברו של הבורא. ולכן, לקמעות רבים מוסיפים שמות מלאכים המופקדים על נושאים המתאימים לתוכן ולמטרת הקמע. יתרה מזאת, חובה לתת את הדעת על הזמנים המדויקים (דין וחסד) ביום, בחודש ואף בשנה המומלצים או לחילופין אסורים בכתיבה, שנאמר: לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" (קהלת ג').

ד. אין להתחיל במלאכת הכנת הקמע ללא תפילות מסוימות לפני הכתיבה ולאחר הכתיבה, שבהן מוזכר שם בעליו. גם בשעת קיפול הקמע וכריכתו בין בכסף ובין בזהב.

ה. יש לכתוב את הקמע לאדם מסוים ואין קמע זהה במדויק כשם שאין שני אנשים בעלי מזל וגורל זהים. 

ו. הנושא המהותי בכוחו של הקמע מבוסס על שמות קודש. ככלל קיים איסור חמור לעסוק בקבלה מעשית העוסקת בהשבעות ובצירופי שמות קודש ומלאכים. אין רשות להשתמש בהם אלא למקרים נדירים של גזירה קשה על עם ישראל ובוודאי לא לתועלתו האישית של האדם. בימנו חל איסור לכתוב קמעות שיש בהם השבעות של שמות קודש ובכלל זה אף נכללים חותמי שלמה למיניהם. וצריך להיזהר מהם מאוד כי עלולים הם להזיק יותר מאשר להועיל ושומר נפשו ירחק מהם.

ליצירת קשר ופרטים נוספים על יצחק אהרון