המחשבה

& המחשבה

התעוררתי הבוקר עם תחושה עזה לשפוך מתוכי משפטים בזה אחר זה ללא קשר לתהליך מחשבתי כל שהוא. האם זה אפשרי? ובכן, נוכחתי לדעת שכן.

כ- 450 שנה חלפו מאז הגה הפילוסוף והמתמטיקאי הצרפתי המפורסם, רנה דקארט, את המשפט:
"אני חושב משמע אני קיים". האומנם? באותה נשימה ממש, בספרו "ההגיונות", הפעיל דקארט שיטה (מתודה) הידועה בשם ספקנות מתודולוגית: הטלת ספק בכל רעיון שניתן להטיל בו ספק. ואכן, אנשי רוח רבים לקחו את משמעות המחשבה והקיום והטילו ספק בקשר המתחייב במערכת היחסים בניהם. לא אחת הוכח, כי לא רק שאין תלות דו כיוונית בין המחשבה לקיום, אלא אף נמצא שרצוי לעשות הפרדה ממשית בין השניים לעיתים קרובות.

למה הכוונה?
אם נבחן את המצב המחשבתי היום יומי שלנו נגלה, כי ראשנו הוא איבר עסוק מאוד. מחשבות מכל הסוגים והמינים יושבות לנו במרכז החשיבה ולא נותנות מנוח. נוצרת פטפטת אין סופית של משפטים שלא תמיד גם נשמעים עד הסוף מפני שהם נקטעים על ידי משפט טורדני אחר שנדחף לו בכוח: " מה אעשה בנוגע לבוס שלא נותן לי מנוח... ואיך אני אוכל להמשיך בפרויקט אם אין לי מספיק משאבים, וזה בדיוק מה שהילדים שלי לוקחים ממני... הם לא השאירו לי אפילו שקל בארנק... אני צריכה להוציא מזומן לשלם לעוזרת... שלא תעיז להבריז לי... איך אני אספיק לנקות לפני שהאורחים יבואו.. ולא הכנתי תפריט מעניין.... זה בדיוק מה שחסר לי בעבודה עם הבוס המציק הזה..." וכן הלאה וכן הלאה ללא פסק זמן...

באופן פיזיולוגי הפטפטת הזו מורגשת כלחץ באזור המצח המלווה בקמטוטי מאמץ מזעריים. במשך הזמן, אם לא דאגנו למנוחה מספקת, הלחץ עתיד להתפתח לעייפות, כאב ראש חוסר סובלנות וכד'.

דמו את מערכת החשיבה שלנו כמפת כבישים וכל מחשבה כמכונית. ראו עד כמה מהר נוצרים פקקי תנועה אימתניים שבהם כל התנועה עומדת חסרת אונים. אין יוצא ואין בא. הכול תקוע באין זרימה. ומהמצב הזה מתגבר הלחץ עוד ועוד ואנו מוצאים עצמנו מחוללים במעגל קסמים המזין את עצמו. כאן נשאלת השאלה לגבי איכות הקיום שלנו. אם המחשבות והפטפטת האין-סופית בראש מביאה אותנו בסופו של דבר לחוסר זרימה שמתבטא בכל תחומי החיים אז על איזה מין קיום אנחנו מדברים?

בעידן בו אנו נמצאים היום, בו תוחלת החיים עולה מיום ליום, בו אנו מגלים בעיתוני הבוקר כי אנו מכלים אט אט את כל המשאבים של כדור הארץ, בו נוכחנו לדעת שאנו רודפים כבר שנים רבות אחרי הדבר הלא נכון, עולה שוב ושוב רעיון האיכות- איכות החיים. 

שאלו את עצמכם איזה מרכיב הייתם מוסיפים לחייכם על מנת לשפר את איכותם? האם זה – כסף, מכונית חדשה, בית גדול, נסיעות לחו"ל, או האם זה אושר, אהבה, רגיעה, שלווה, ביטחון? גם אם ביקשתם לעצמכם דברים הקשורים לחומר תלמדו לדעת כי בקשתם אותם על מנת להגיע אל אותם דברים הקשורים לנפש. נפשנו החלה לאותת ולבקש את האיכות המגיעה לה. פקקי התנועה שיצרנו לנו בתהליכי המחשבה אינם מאפשרים כניסה של רעיונות חדשים ואינם מאפשרים יצירה של מציאות חדשה ואיכותית.

דרך אחת מני רבות לשחרר את פקקי התנועה היא השקטת המחשבות. מרחיקי הלכת אף מצליחים להגיע למצב של "no mind" אם כי זו לא כוונתנו הראשונית. נושא השקטת המחשבות אינו חדש. גדולי המוחות בכל הדורות היו במצב הזה כאשר רעיון גאוני חצה את מוחם המבריק. קחו לדוגמא את ארכימדס ואלברט אינשטיין שצעקו כל אחד בדרכו "אאורקה" – צעקה גדולה שנבעה מתוך שקט מחשבתי.

לא נדרש מאיתנו לארוז תרמיל על גב ולצאת למסעות ויפאסנה במדינות מוכות מדיטציה. נהפוך הוא, נדרש מאיתנו מסע פנימה. אתם מוזמנים לצאת למסע מרהיב ומלהיב שבו תגלו עד כמה עולמכם הפנימי עשיר ואין סופי – אם רק תהיו בקשב בלי להתאמץ. 

קחו כמה דקות ביום, (אם תתרגלו באופן קבוע הזמנים עשויים להתארך מפעם לפעם) להתכנסות. היכנסו למצב של רגיעה ותתרגלו בנחת, בלי לחץ ומאמץ, הפסקות בחשיבה. לא להתייאש זהו תהליך שדורש תרגול בתחילתו. הדבר דומה לאימון בחדר כושר. ההתחלה קשה, השרירים כואבים ולפעמים אף יש רצון לעשות כושר לפני חדר הכושר על מנת לא לעבור את הקושי. מי שעבר את המשוכה הראשונית כבר עשה צעד משמעותי בדרך אל האושר. כל הפוטנציאלים שנדחקו אל מעמקי נפשכם יצאו החוצה כי פיניתם להם מקום. אין יותר פקקי תנועה יש זרימה שלווה ואיכות חיים. מאחר והדרך לשם לא תמיד קלה אפשר ואף רצוי להיחשף לתהליכים מסוג אלו בקבוצות. היעזרו בחברים ותיעזרו בעצמכם.

כל אחד ואחת מכם טומנים בחובכם מאגר אין סופי של פוטנציאלים. יש בכם גם את היכולת לאפשר להם לפרוץ ולפרוח - ויפה שעה אחת קודם.

ולסיום:
"לא בדברים שמחוץ לנפש שוכן האושר, לא באוצרות חולפים עוברים. בלב האדם פנימה נשמעים צליל העונג של הטוב והיפה, של האמת והצדק. כצל עובר הוא כל שההמון חושב לתענוג ואושר. בהכרה זו תלויה בריאות הנפש של האדם, ועמה בריאות הגוף."
(הרמב"מ - כתבים רפואיים)
(ותודה לנסיה חשאי על הציטוט הזה)