אנרגיית אהבה וחמלה- במגע נשימה

& אנרגיית אהבה וחמלה- במגע נשימה

"לא טוב היות האדם לבדו", כבר אמרו חכמים אף קיבלו חיזוק מצד "טובים השניים מן האחד".
שניים שהם אחד שניים שהם השלם, גבר ואישה, צד ימין וצד שמאל, יאנג ויין (רפואה סינית) , אנימוס ואנימה (התורה היוניגיאנית), שאקטי ושיווה (הפילוסופיה ההודית).

כל חיינו אנו שואפים לאיזון שיתבטא בגוף ובנפש, בין החלק הפנימי שבנו לחלק החיצוני, ולכל חלק יש אנרגיה משלו, מאפיינים, כיוונים, תכונות ועוד. השאיפה שלנו משליכה על הסביבה, להגיע לאיזון והרמוניה ביני וביני, וביני לסביבה. ותחילתם של אלה היא במודעות, בחיבור שלי עם עצמי. מודעות שמגיעה דרך החוויה, הפנמה ותבונה.

להלן סיפור הודי אשר שופך אור ומזמין לשינוי בדרך של קבלה ונתינה:
לנושא דליים בהודו היו שני דליים גדולים, אותם נשא משני צידי המוט מעל צווארו. לאחד הדליים היה סדק, ובזמן שהדלי השני היה מושלם ותמיד נשא את כמות המים המלאה מהנחל עד לבית האדון, הגיע הדלי השני מלא בחציו.
במשך שנתיים שלמות, המשיך כך המצב מדי יום ביומו. נושא הדליים העביר רק כמות של דלי וחצי מים לבית האדון. כמובן, שהדלי המלא היה גא בהישגיו, מושלם במטרה שלמענה נוצר. אך הדלי הסדוק, הרגיש מבויש ואשם בחוסר שלמותו, ואומלל בשל אי יכולתו לספק יותר מחצי הכמות שאותה הוא נועד לספק.
לאחר שנתיים של מה שנראה לדלי הסדוק ככישלון מר, הוא דיבר אל נושא הדליים "אני בוש לעצמי, ואני רוצה להתנצל בפניך".
"למה?" שאל נושא הדליים "במה אתה מתבייש"?
"הייתי מסוגל להעביר רק ממחצית מכמות המים במשך השנתיים האחרונות, עקב הסדק שבצדי שגרם למים לדלוף החוצה כל הדרך במעלה השביל עד לבית אדונך".
בגלל חסרונותיי, עליך לעשות את כל העבודה הזו ואתה לא מקבל תמורה מלאה למאמציך" ענה הדלי.
נושא הדליים הצטער בשביל הדלי הזקן והסדוק, ובחמלה אמר: " בעודנו עושים את דרכינו בחזרה לבית האדון, אני רוצה שתשים את לבך לפרחים המקסימים הפורחים לצד השביל".
ואכן בעודם עולים במעלה הגבעה, שם לב הדלי הזקן והסדוק לשמש המחממת את פרחי הבר המקסימים הפורחים לצד השביל, וזה עודד אותו במעט. אך בסוף השביל הוא עדיין הרגיש רע עם עצמו שכן מחצית ממשאו שוב מטפטף החוצה, ולכן הוא שוב התנצל בפני נושא הדליים.
נושא הדליים אמר לדלי:
האם שמת לב לכך שהפרחים פורחים רק בשביל שבצד שלך אך לא בצידו של הדלי השני? זה משום שתמיד ידעתי על הסדק והטפטוף שלך וניצלתי זאת.
"זרעתי זרעים של פרחים בצד שלך, וכל יום, בעודנו פוסעים בדרכנו חזרה מהנחל, אתה השקית אותם. במשך שנתיים, יכולתי לקטוף את הפרחים הנפלאים הללו ולקשט אתם את ביתו של אדוני. אילולא היית כפי שהיית, לא היה לו היופי הזה להתברך בו".

את מוסר ההשכל אני משאירה לכל אחד מתוך המקום שבו הוא נמצא, ומזמינה לצמיחה, לקבלה, לנתינה, לקשב ולכבוד הדדי, לאהבה ללא תנאי דרך מגע ודרך נשימה, לנשום את המגע ולגעת בנשימה בשניים, וכפי שאמר הרמן הסה "הביתה אין מגיעים לעולם, אך במקום שבו נפגשות דרכים ידידותיות דומה העולם לרגע לבית אחד גדול..."
יש במגע ובנשימה את הכוח לחבר, להכיל, לחצות גבולות, לשנות, לקבל, לאפשר, להבין, להיפתח, לתת. עוצמת החוויה כגודל הנכונות וההתכוונות, והשמים הם הגבול בקשר שניזון מתוך המרחבים, מתוך אהבה, מתוך ההכרה והודיה.

ליצירת קשר ופרטים נוספים על רונית טסלר