אימון לזוגיות בשליטה
את מדברת עם בן זוגך, ולפתע מילה שאמר גורמת לדמעות לזלוג ואת נעלבת וכועסת. את עושה ברוגז, או לחלופין כועסת, צועקת או שותקת ואוכלת את עצמך. האם את מזהה את עצמך בתגובות אלו או דומות להן? אם כן אפשר ללמוד אחרת.
אימון לזוגיות בשליטה
(הערה:המאמר מופנה לנשים אך אני בטוחה, שגם גברים ימצאו בו עניין)
את מדברת עם בן זוגך, ולפתע מילה שאמר גורמת לדמעות לזלוג ואת נעלבת כועסת. זה בכלל לא קשור אליו, זה קשור אלייך. "מה פתאום" את אומרת "הוא הרגיז אותי, הכעיס אותי ואז נעלבתי. בגלל זה אני לא מדברת איתו" את עושה ברוגז, או לחלופין כועסת, צועקת או שותקת ואוכלת את עצמך או את כל מה שאכיל במטבח.
האם את מזהה את עצמך בתגובות אלו או דומות להן? אם כן אפשר ללמוד אחרת.
ראשית נתחיל בבן זוגך אדם יקר ואהוב, שהיו ימים שלא יכולת בלעדיו זוכרת? מה קרה מה השתנה? את השתנית. מתוך תפיסות, אמונות ומחשבות מעוותות על זוגיות, את החלטת שבן זוגך האהוב מומחה בכל תחומי חייך. את שואלת אותו האם אני יפה? האם זה מתאים לי? האם אני יכולה? למעשה מבן זוג הפכת אותו ליועץ, מומחה בענייני יופי ואופנה, מומחה לענייני הורות, בישול וכו'. כשהוא אומר שהבישול שלך לא משהו (בטח לא כמו האוכל השרוף או התפל של אימו) את נעלבת כמו היית עכשיו במבחן לתחרות שפים מצטיינים. כשהוא מעיר לך על יכולת הגידול שלך את ילדכם המשותף את לגמרי מתחרפנת. למה? האם הוא מומחה להורות למתחילים? האם הוא הלוחשת לתינוקות?
כשהוא מעיר לך על יכולת הנהיגה שלך את בכלל יוצאת מאיזון ומחליטה לעזוב אותו בו ביום ובאמצע הכביש. למה? האם הוא נוהג טוב יותר? האם הוא הבוחן האגדתי הנוראי ממשרד הרישוי? האם גם נהג עובר שמעיר לך על נהיגתך גורם לך לתסכול כבד כזה ולעוצמת רגשות עזה כ"כ? סביר להניח שלא. אז מדוע העברת לבן זוגך היקר עוצמה שכזו? מדוע את נותנת בידיו כ"כ הרבה שליטה ויכולת בקרה עלייך ועל מעשייך? כי את אוהבת אותו והפכת אותו לרם ונשגב. הפכת אותו מומחה לחייך ולאושר שלך וזו הבעיה.
בן זוגך אוהב אותך ויש לו יכולות טובות משלו. העוצמה שאת נותנת בידיו היא לגמרי שלך. את מחליטה מי יעביר עלייך ביקורת, מי יעיר לך, את מחליטה האם להתייחס לדבריו ברצינות או להופכם לבדיחה.
לדוגמה: אם הוא אומר שאת נוהגת נורא את יכולה להיעלב או לומר:"נכון, אני מתאמנת להיות נהגת שודים".
מטרתי במאמר זה לנסות ולהסביר, שגם אנשים יקרים וחשובים לנו מותר שיהיו להם דעות ועמדות שונות משלנו. הדרך שבה אנו מקבלים את דבריהם ומתייחסים אליהם זו כבר הבחירה שלנו. אנו נחליט בשיקול דעת ובבגרות האם אנו מסכימים שיפנו אלינו בסגנון דיבור כזה. אנו נגיב בבגרות ולא נעלב מכל מילה, כך גם לא נראה לבן הזוג את הכוח שנתנו לו עלינו, ומן הסתם הערות ודיבורים כאלו יפחתו וייעלמו.
בנוסף עליך להבין שהאישה הנעלבת זו הילדה הקטנה שבתוכך. כל פעם שאמרו לה דבר מה או העליבו אותה, היא בכתה כעסה ונעלבה. אלה הם כישורי ההתנהגות שהיא למדה שהועילו לה מאוד בילדותה. כיום בהווה, במקום לנהוג בצורה בוגרת, קופצת לה אותה ילדה ומתגוננת. הילדה הקטנה מתעוררת בתוכך למשמע כל ביטוי של עלבון, דחייה, או רגש מהותי אחר. ברצונה להגן עלייך. לכן היא יוצאת להגנתך בדרך אותה היא מכירה, כלומר להיעלב, לבכות ולצעוק. אם תביני שכיום את בוגרת ויש לך יכולות אחרות להתמודד עם המציאות, יש באפשרותך להגן על עצמך בעזרת הומור או אסרטיביות. כך תוכלי לשלוט ברגשותייך, לא תצאי מהכלים ותהיי שלווה ומאושרת.
בנוסף עשי ניסוי, ואחרי בכי, כעס, ברוגז שאלי את בן זוגך למה כעסת. סביר להניח שהוא לא ידע. לרוב תשובה כזו גורמת לריב חדש. את מתרגזת וחושבת שהוא צוחק ממך אבל הוא באמת לא יודע. גברים חסרי יכולת לעמוד מול בכי נשי. הם לא יודעים כיצד להתמודד עם זה. בפעמים הראשונות הם מבקשים סליחה או מביאים מתנה. אך הבכי לא עוזר להם להבין על מה המהומה. לכן הם לא למדים מהסיטואציה, והאירועים חוזרים ונשנים. בסופו של דבר הם מאבדים סבלנות ואפילו מתרחקים. לכן, תגובות של בכי, כעס או ברוגז הם פתרונות אומללים, שאינם מבהירים מה קרה, אלא עם הזמן מרחיקים אתכם האחד מהשנייה.
אם כבוגרת תבואי לבן זוגך בתחילה, לא בשעת הכעס אלא אחריה, ותאמרי לו בצורה ברורה ופשוטה "איני מוכנה לשמוע דיבורים כאלו", "אלי לא מדברים כך". המסר יהיה ברור, נקי ויביא לתוצאות נכונות יותר ובריאות יותר. ככל שתלמדי לוותר על התגובות הילדותיות תוכלי להגיב גם בשעת מעשה. אך בראש וראשונה זכרי, בידייך אפשרות השליטה על חייך, את מחליטה את מי להכניס לתוכם ובאיזו עוצמה, ועד כמה לאפשר להם להתערב בחייך. את בלבד אחרית על חייך ורגשותייך.
ליצירת קשר ופרטים מלאים על טלי גרברציק
