סויה

& סויה

השם העממי soya ניתן במאה ה-17 על ידי סוחרים הולנדים, ומקורו במילה היאפאנית soyu. המילה soyu מוצאה מהמילה הסינית shiyu ומעידה על תהליך העיבוד של הסויה. Shi משמעה קטניות מותססות ו-yu שמן. השם המדעי glycine max מעיד על המתיקות שיחסו למשפחת הקטניות של זני הסויה.
מוצא הסויה מסין והיא נזכרת לראשונה בשנת 2853 לפנה"ס בימי הקיסר שנג-ננג שהכריז על חמישה גידולים מקודשים בניהם קטניית הסויה, האורז, החיטה הדוחן והשעורה. בין המאות ה-17 וה-11 לפנה"ס היא גודלה בעיקר מזרח סין. מהמאה הראשונה לספירה גידול הסויה התפשט לדרום מזרח אסיה לאנדונזיה, בורמה, תאילנד, מלזיה, הודו ונפאל ובמאה השמינית לספירה החלו לגדלה גם ביפן.
בסוף שנות השבעים של המאה ה-19 החלו לגדל את הסויה בארה"ב וכיום גדלים על אדמתה כ 50 אחוז מכל גידולי הסויה העולם.
לחלבוני הסויה ערך תזונתי רב, אך לא שלם. הם עשירים בליזין, אך דלים במתיונין (חומצות אמינו חיוניות). כדי לאזן את המחסור מוסיפים קמח חיטה העשיר יחסית במתיונין ודל בליזין. באופן זה הערך התזונתי של הסויה שווה לערכם של החלבונים מן החי. בצמח הסויה הגולמי מצויים חומרים המזיקים לבריאות: ישנו אנזים המעקב את הטרפסין (אנזים מפרק חלבון המופרש ע"י הקיבה), חומר הגורם להקרשת כדוריות הדם האדומות וספונינים הממיסים את כדוריות הדם האדומות (המוליזה). קליית הסויה, או בישולה בחום עד 120 C הורסת את החומרים הללו והופכת את הסויה לזמינה לאכילה. הסויה מכילה 51% חומצת שומן רב בלתי רוויה מסוג אומגה 6 ו 8.5% חומצת שומן רב בלתי רוויה מסוג אומגה 3.
יש הנוהגים להנביט את פולי הסויה ולהשתמש בהם כירק. הנבטים בניגוד לצמח הבוגר בטוחים לאכילה. השימוש בסויה כתחליף למוצרי בשר וחלב התפשט בארצנו. הסויה אינה מתאימה לכולם ויש אנשים המתקשים לעכלה. אגב גבינת הסויה, הטופו, קלה יותר לעיכול.
על פי מחקרים מומלץ לצרוך עד שני ספלים של סויה המכילים 180 סמ"ק לספל. כמות כוללת זו מספקת עד 40 מ"ג פיטואסטרוגנים (הורמונים ממקור צימחי) ביום ונחשבת כבטוחה לשימוש לבני המערב שאינם צורכים סויה מילדות. לעומתם הצריכה הממוצעת של הסויה בקרב היפנים והסינים שאוכלים אותה מילדות עומדת על 20-10 מ"ג פיטואסטרוגנים ביום.

לחץ דם גבוה: הסויה מכילה 2 מ"ג נתרן ו 540 מ"ג אשלגן, על כן טובה להורדת לחץ דם. כמו כן היא עשירה בחומצות שומן רב בלתי רוויות ועניה בחומצות שומן רוויות. לאכול כל יום.

כולסטרול: אכילת סויה עוזרת להפחית את רמות הכולסטרול עקב ריבוי השומנים הרב בלתי רווים ביחס לשומנים הרווים. לאכול כל יום.

הפרעות בלב: כנ"ל.

מנופאוז (תקופת ההבלות): הסויה מכילה פיטואסטרוגנים. אלו הם חומרים צמחיים המדמים את פעולת הורמון האסטרוגן ועוזרים למערכת המין הנשית להתאזן, בזמן השינויים ההורמונאלים בקרב הנשים. השינויים מתרחשים בממוצע מאמצע שנות הארבעים ועד אמצע שנות החמישים לחייהן. הסימנים לכך הם: גלי חום, עצבנות, שינויי מצב רוח, קשיי שינה ופלפיטציות (דפיקות לב כבדות).

מניעת סרטנים הורמונאלים (שדיים, רחם, שחלות): הסויה, בניגוד לטיפול ההורמונאלי התחליפי הניתן לנשים אינה מעלה את הסיכון להתפתחות סרטן. הפיטואסטרוגנים לא פועלים על אתרים ברחם, בשדיים ובשחלות ומעודדים ריבוי תאים בהם, אלא על קולטנים במוח, במח העצמות ובבלוטת התימוס.

בריחת סידן (אוסטאופורוזיס): אכילת הסויה באופן קבוע מאזנת את רמות האסטרוגן ומונעת בריחת סידן מהעצמות.

סרטן: לסויה פעילות אנטי סרטנית. מרכיב ההגניסטאין המצוי בסויה מונע יצירת כלי דם המזינים את התאים הסרטניים. בנוסף הוא מגביר את הדבקות התאים הסרטניים האחד אל השני ומקשה על תהליך ההנתקות ויצירת גרורות חדשות. מחקרים מראים שהגניסטאין מעודד את תהליך ה apoptosis (מנגנון ההתאבדות) של תאים סרטניים בגוף.

ליצירת קשר ופרטים מלאים על הלל לרנר