פאפאיה

& פאפאיה

מוצאו של הפרי מברזיל וזרעיו נדדו בדרכי המסחר של התרבויות הקדומות עד מרכז אמריקה. שם הפרי בפי הילידים היה אבאבאי ((ababai, אך הוא שובש לפאפיאה בפי הספרדים. המילה carica היא שם כולל שניתן לפירות דמויי תאנה כמו ficus carica. כאשר נחתו הספרדים בראשות קורטז בשנת 1519 בגווטמאלה של היום, קיבלו אותם ראשי המיאה בסעודת מלכים על טהרת הבשר. רבים מן המלחים סבלו לאחר מכן מבעיות עיכול ואז הורו המארחים להאכיל אותם בפירות פאפאיה. ההשפעה המהירה של הפרי על מערכת העיכול הפתיעה את הספרדים ומאז הם הפיצו את זרעיו והחלו לגדלו בפיליפינים ומשם התפשט לכל העולם. הפאפאיה דלה בחלבונים ובשומנים, אך עשירה בבטא קרוטין, בויטמיני B ובויטמין C. בנוסף היא מכילה מינרלים חיונים כגון ברזל, סידן, נתרן ואשלגן.
בפאפיאה מצוי אנזים בשם פאפאין המפרק חלבונים ומחדש את הקולגן ומכן השימוש הנרחב לצרכי קוסמטיקה ובעיות במערכת העיכול.

בעיות עיכול חלבונים: לאכול את הפרי הבשל, או לעשות חליטת תה מהעלים ( רצוי העלים התחתונים) ולשתות עד 4 כוסות ביום.

דלקת בכליות: כנ"ל. לפאפאיה תכונות אנטי דלקטיות.

עצירות: כנ"ל.

כיב בקיבה ובתריסריון: כנ"ל.

אקזמה: מפיקים מיץ דמוי חלב מפרי הבוסר ומורחים מספר פעמים ביום.

הגלדת פצעים: כנ"ל.

חידוש העור: כנ"ל.

נמשים וכתמי עור: כנ"ל.

יבלות: כנ"ל.

לעורר את התיאבון: לאכול את הפרי הבשל, או לחלוט תה מעליו.

דילול דם: כנ"ל.

לחץ דם גבוה: לאכול כל יום פרי. הפאפיאה מכילה 3 מ"ג נתרן ו234 מ"ג אשלגן.

חניכיים מדממות: ללעוס זרעי פפיה במשך מספר דקות כל יום. כפי הנראה הזרעים מכילים ביופלבונים המחזקים את כלי הדם הקטנים.

ליצירת קשר ופרטים מלאים על הלל לרנר