רימון מצוי
מוצא עץ הרימון מפרס מהאזור הצפוני הגובל במורדות הרי הקווקז.
רימון מצוי
מוצא עץ הרימון מפרס מהאזור הצפוני הגובל במורדות הרי הקווקז. מקור השם העיברי מrumman האל הסורי של הרוח הגשם הסערות הברקים והרעמים. ובהחלט יתכן ששורש השם הקדום בא משמו של האל ההינדי rama. השם הלטיני punica הוא שמם של בני קרטגו בפי הרומאים. המילה granatum פרושה גרעינים על שום ריבוי הגרעינים בפרי. השם האנגלי pomegranate משמעו: תפוח מרובה גרעינים.
בעת העתיקה עצי הרימונים נדדו מפרס דרך תרבויות הסהר הפורה לפניקים ולמצרים. בכל התרבויות הללו נחשב הרימון לפרי קדוש וציוריו את עיטרו את המקדשים השונים. המצרים נהגו לרקוח מקליפותיו תרופה כנגד תולעי מעיים והניחו רימונים בתוך קברי המתים כדי שיזונו בהם בעולם הבא. גם בקרב הפניקים הרימון נחשב לעץ קדוש והם הפיצו אותו בכל מושבותיהם באגן הים התיכון.
הרימון נחשב לאחד משבעת המינים שהארץ נתברכה בהם :"ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ-זית שמן ודבש" (דברים ח, ח). בתרבות המקראית הרימון נחשב לסמל של חוכמה ושפע. התנך מספר לנו שעמודי מקדש שלמה עוטרו בציורי רימונים ואף אפוד הכהנים קושט בציורי הפרי.
גם הרמב"ם מציין בכתביו את הרימון וכותב בין שאר תכונותיו על יכולת איחוי הפצעים של קליפת הרימון: "והרפואה החותמת (סוגרת את הפצע)... כי היא המנגבת שטח הבשר, עד אשר נתדבק, ויקשהו, וינגבהו וישימהו שעומד במקום עור. וזה כגון עפצים לחים, קליפות רמון ואלואין (אלואוורה)."
תאופרטוס היווני (מאה 4 לפנה"ס) כתב אודות השימוש בו לצרכי ריפוי של בעיות מעיים ודיוסקורידס (מאה 1 לספ"נ ) תאר מספר זנים של רימונים. בתקופת האימפריה הרומאית הרימון התפשט על פני כל אגן הים התיכון וכך גם בימי הביניים. במשך כל ימי הביניים ספרד נהייתה מרכז של גידול עצי רימון. במאה ה16 נעשו נסיונות לשתול עצי רימונים באנגליה אך אלה לא שרדו את החורפים המושלגים. במאה ה18 שתלו מסיונרים ספרדים את עצי הרימון הראשונים בקליפורניה ומאז התפשט גידולם באזורים החמים של צפון אמריקה.
לרימון יש הרבה שימושים רפאיים על כן מומלץ לייבש את הקליפות בצל לכתוש אותם לאבקה ולשמר אותם בבקבוק סגור.
תולעים במערכת העיכול: להרתיח 50 גרם קליפות בליטר מים למשך ¼ שעה, לקרר את המרתח, להמתיק ולשתות על קיבה ריקה. החומרים הטנננים שבקליפה הורגים את התולעים.
זיהומים במערכת העיכול: לשתות כל יום כוס מיץ רימונים. או להרתיח קליפות רימונים עם קליפות של בננה במשך 10 דקות, לקרר לסנן ולשתות את המים מספר פעמים ביום.
צהבת: משרים חופן קליפות בליטר מים למשך הלילה, להמתיק ולשתות למחרת.
כולסטרול: לשתת כל יום כוס מיץ רימונים. מחקרים מראים ששתיית מיץ רימונים מורידה רמות כולסטרול.
טחורים: מרתיחים קליפות בשמן זית עד 5 דקות, מקררים ומורחים מספר פעמים ביום על הטחורים.
כיב בקיבה ובתריסריון: מייבשים קליפות רימונים בצל, כותשים אותם עד דק מערבבים עם מעט דבש ואוכלים כף לאחר כל ארוחה. הפלבונואידים שבקליפה בעלי פעילות אנטי דלקתית ומשקמת.
גזים במערכת העיכול: להרתיח חופן קליפות בליטר מים, לקרר להמתיק ולשתות כוס לאחר כל ארוחה.
שילשול: כנ"ל.
בחילות והקאות: לאכול פרי בשל או לשתות מיץ רימונים עם נענע.
שיעול : לשתות מיץ רימונים.
כאב ראש לאחר שיכרות: כנ"ל.
ניקוי דם: לשתות מיץ רימונים.
סילוק קמטים ושומנים: מורחים כל יום מיץ מקליפה טריה שנכתשה.
חולשה כללית: לשתות כוס מיץ רימונים כל יום.
בצקות: כנ"ל. הרימון מעודד שיתון.
פצעים וכוויות: לייבש את הקליפות לכתוש לאבקה ולזרות על הפצעים והכוויות. הקליפה מכילה פלבונואידים בעלי פעילות אנטי דלקתית.
פצעים ופצעונים של תינוקות: כתחליף טלק לייבש קליפות רימונים, לכתוש לאבקה, ולפזר על המקום.
חיזוק השיער: לערבב אבקת קליפות רימונים בחינה ולמרוח על השיער. התערובת נותנת גוון שחור.
קשקשים: כנ"ל.
פצעים בפה: להרתיח 3 כפות קליפות רימונים בכוס מים, לגרגר 3 פעמים ביום.
דלקות חניכיים ודימומים: כנ"ל.
דלקת עיניים: להרתיח 3 כפות של קליפות בכוס מים לקרר ולהזליף לתוך העין מספר פעמים ביום.
אזהרה: אנשים הנוטים לפתח אבנים בכליות צריכים לא להפריז בשתיית מיץ רימונים בגלל ריבוי של חומצה אוקסלית (100 מ"ג/ 100 ג')
ליצירת קשר ופרטים מלאים על הלל לרנר
