תסמונת סיוגרן, פיברומיאלגיה ותת פעילות בלוטת התריס
מה משותף למחלות אלה? האם הן מחלות דומות או "מחקות" זו את זו?
תסמונת סיוגרן, פיברומיאלגיה ותת פעילות בלוטת התריס
"אנדוקרינולוג, ריאומטולוג ורופא משפחה נפגשו ....", זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל זו ממש לא בדיחה. מסתבר, כי כבר שני עשורים שהרפואה מזהה שכיחות יוצאת דופן של תת פעילות בלוטת התריס (מחלה אנדוקרינית), בקרב חולות בתסמונת סיוגרן ובפיברומיאלגיה (מחלות ריאומטיות) בהשוואה לאוכלוסיה הכללית וזיקה ברורה ביניהן, מה שהופך את הטיפול באותן מחלות למורכב יותר.
כל שלוש המחלות שכיחות מאד בקרב נשים, שתיים מהן הן מחלות חיסון עצמי (מחלות אוטואימוניות) ומהוות גורם מרכזי לתחלואת נשים בגיל הפוריות.
מדוע נוטות נשים יותר מגברים לפתח מחלות אוטואימוניות?
התשובה נעוצה בהבדלים ההורמונאליים בין גברים ונשים: האסטרוגן, אחד ההורמונים הנשיים המופרש על ידי השחלות בתקופת הפוריות גורם למערכת החיסון לפעול ביתר וחושף את האישה להתפתחות מחלות אוטואימוניות כגון: תת פעילות ראשונית של בלוטת התריס ("מחלת האשימוטו"), תסמונת סיוגרן, דלקת מפרקים שגרונית, סקלרודרמה, לופוס ("זאבת") ועוד.
מה הקשר בין תת פעילות ראשונית של בלוטת התריס לתסמונת סיוגרן ופיברומיאלגיה?
מחקרים מהעשור האחרון מצביעים בצורה מפורשת על הימצאות נוגדנים של תת פעילות בלוטת התריס עוד בשלבים המוקדמים של התחלואה בתסמונת סיוגרן. מה שנתפס כמדאיג יותר בעיני החוקרים, היא העובדה, כי גם אם טרם נמצאו אצלן נוגדנים של "מחלת האשימוטו", אותן נשים עלולות לפתח את המחלה בהמשך. הבשורה הטובה לחולות בפיברומיאלגיה היא שאצלן – המצב הפיך, אם תת הפעילות אצלן אינה נגרמת ממחלה אוטואימונית.
איך מאבחנים וכיצד מתאימים טיפול?
על אף שכיחותן הגבוהה, ישנו קושי גדול באבחון של תסמונת סיוגרן ופיברומיאלגיה, זאת בין היתר משום שתסמיניהן "מחקים" תסמינים אופייניים למחלות אחרות. כאבי שרירים ומפרקים, תשישות כרונית, כאבי ראש, הפרעות בשינה, יובש בפה, הפרעות בתפקוד מערכת העיכול יכולים להופיע גם במחלות כרוניות אחרות.
כיום עומדות לרשות הרפואה הקונבנציונלית דרכים שונות לאבחון פיברומיאלגיה, תסמונת סיוגרן ותת פעילות של בלוטת התריס: "מבחן רוק" ו"מבחן דמעות" במקרה של תסמונת סיוגרן, הפעלת לחץ מתון על 18 נקודות רגישות בגוף במקרה של פיברומיאלגיה והדמיות שונות במקרה של תת פעילות בלוטת התריס.
על סמך ההתאמה בין תסמיני המחלות, גוברת הסברה, כי שיפור התפקוד של בלוטת התריס עשוי להפחית את תסמיני הפיברומיאלגיה ותסמונת סיוגרן, בעיקר אם המקור לתת הפעילות אינו אוטואימוני, אם כי יש צורך במחקרים נוספים על מנת לאשש אותה.
איך ניתן להיעזר בתזונה טבעית על מנת לשפר את תפקוד בלוטת התריס באופן שיכול להקל גם על תסמיני הפיברומיאלגיה ותסמונת סיוגרן?
כל זמן שהחולות אינן מטופלות באלטרוקסין, התחליף הסינטטי להורמון הטבעי שמופרש על ידי הבלוטה, תזונה עתירת יוד ומינרלים עשויה לשפר את ייצור ההורמונים שלה.
מומלץ להרבות בצריכה של אצות (קלפ, נורי, קומבו), דגים ומלח ים שהם מקורות טובים ליוד.
זה המקום לציין: צריכה של אצות או נטילת תוסף תזונה המכיל אצות אסורה על מי שמטופלת באלטרוקסין או למי שרגישה ליוד.
רצוי להימנע מצריכת ירקות חיים ממשפחת המצליבים ומזונות אחרים מהצומח אשר מכילים חומרים שעלולים לדכא את פעילות הבלוטה: כרוב, כרובית, כרוב ניצנים, כרוב סיני, ברוקולי, פולי סויה, צנוברים ודוחן.
מומלץ להוסיף לתפריט היומי סיבים תזונתיים, לאכול ארוחות קטנות ולהרבות בשתיית נוזלים על מנת למנוע עצירות ולהגביר את התנועתיות של מערכת העיכול.
ההמלצות הן כלליות, ועל כן, לפני כל טיפול תזונתי חשוב לפנות לייעוץ כדי להתאים את הטיפול לתלונות ולסימפטומים של כל מטופלת.
