עצירות – סיבות לעצירות ודרכים לטיפול טבעי בעצירות

& עצירות – סיבות לעצירות ודרכים לטיפול טבעי בעצירות

עצירות הינה בעיה נפוצה למדי כאשר טיפול טבעי בעצירות עשוי ברוב המקרים לסייע ואף לפתור את בעיית העצירות, גם במקרים של עצירות קשה.

בעלי הכלבים יודעים שכלב עושה קקי כל יום. בד"כ בבוקר, לרוב מדורבן בהליכה, ולכן טיול הבוקר הוא הזדמנות נפלאה עבורו לעניין. למה אני מספר לכם על זה? כי אני רוצה להסביר שעצירות אינה רק צואה קשה ו/או מכאיבה היוצאת במאמץ, אלא כל מצב בו היציאות אינן יומיומיות. ובכלל כדי להבין עצירות, אין מה לעשות, צריך להתעסק עם נושא לא מאוד אהוד: צואה.

בואו נחשוב על זה רגע… כמה פשוט ההיגיון: אוכלים כל יום = מוציאים כל יום. הרי מערכת העיכול היא קווית (פתח כניסה אחד, פתח יציאה אחד), ותנועת המזון היא בכיוון אחד (אנחנו לא מעלי גרה). אם 3 ימים לא הייתה יציאה - משמע תקוע לנו במעי מזון שנמצא במהלך תהליך עיכול (מזון מקולקל), וחיידקים חוגגים ומייצרים גזים לעתים ריחניים. כמו סיר שהושאר מחוץ למקרר. אם אכלנו בבוקר יום ראשון דייסת קוואקר, והיום יום שלישי ומאז לא הייתה יציאה, ושוב אכלנו דייסת קוואקר… החשבון הוא פשוט - יש לנו כמות פסולת מזון של 3 ימים בתוך הגוף. משהו כאן לא עובד כראוי, והתוצאה היא הצטברות רעלים במערכת העיכול. רעלים אלה לא יחכו בהכרח בסבלנות ליציאתם מהפקק, אלא "יחפשו" דרכים צדדיות לנוע, דרך זרם הדם. ברפואה הטבעית מקובל שכך מגיעים רעלים לעור או למפרקים, וגורמים למחלות כרוניות כמו פסוריאזיס, מחלות מפרקים וכו'. מעבר לכך, עצירות גורמת לטחורים, פיסורות ועוד; ולכן ההגדרה ברפואה הטבעית לעצירות היא כל מצב בו תדירות היציאות אינה יומיומית!

לעצירות סיבות רבות. חלקן קשורות לאורח החיים, בדגש על התזונה. מזון "ריק" ומתועש- מנת חלקם של רבים, אינו מכיל כמעט את הסיבים התזונתיים החיוניים כל כך לעיכול בריא. קמח לבן, חוסר בירקות ובפירות וחוסר נוזלים הם הסבר טכני פשוט לצואה קשה. הסיבים עוזרים לתנועת העיכול ולריכוך הצואה ויכולים יחד עם שתייה מרובה (כ- 10 כוסות ליום) להוות פיתרון פשוט למצבי עצירות רבים. סיבים אלה נמצאים באופן בולט בפירות וירקות (בדגש על קליפותיהם), בדגנים מלאים ובקטניות. סובין שיבול שועל, סלק, תות שדה ועלים ירוקים הם מקור יעיל.

דרך מעולה לרכך את הצואה: משרים כף זרעי פשתן (אין צורך לטחון) בחצי כוס מים פושרים (אפשר גם להוסיף 2 שזיפים מיובשים, 2 דבלות ותמר). משאירים מכוסה ללילה. בבוקר שותים את כל תכולת הכוס יחד עם הזרעים והפירות. חוזרים על הפעולה- משרים בבוקר ושותים בערב. זה עובד ברוב המקרים ומשפר את התסמינים משמעותית. כמובן שפעולה זו לבדה לא תפתור את מקור הבעיה, אך לאור ההשלכות שצוינו קודם- חשוב קודם כל להניע את הצואה בקלות החוצה.

דרך נוספת לשיפור יציאות היא הליכה. פעולת השרירים המופעלים בה מביאה להגברת פעילות פריסטטית- אותה פעילות מעי המניעה את הצואה החוצה. ושוב ניזכר בכלב בטיול הבוקר. הליכה של 10 דקות בבוקר, אפוא, לאחר שתיית כוס זרעי הפשתן צפויה לשפר את המצב משמעותית.

עכשיו קצת צמחי מרפא… הרעיון הוא לעודד הפרשת מיצי מרה. מיצי המרה הם מיצי עיכול המיוצרים בכבד, מאוחסנים בכיס המרה, ומופרשים במעלה המעי. הם מעודדים את התנועה הפריסטטית ומאפשרים את המסת השומנים ואת עיכולם. ניתן לעודד את ייצורם ואת הפרשתם על ידי צמחים מרים. הטעם המר משפיע כבר מרגע שהובחן בלשון. קולטנים על הלשון מורים למערכת העיכול להגביר את הפרשת מיצי קיבה ומרה. צמח מרפא מר, יעיל וזמין הוא שיבה- לענה שיחנית (Artemisia arborescens), המתאים לחליטות. רק לזכור: צמח אסור בהיריון! כדאי להתחיל במינונים נמוכים (עלה או גבעול קטן)ולהעלות בהדרגה (עד חצי כף צמח קצוץ בכוס, 3 פעמים ביום) כדי להתרגל לטעם. ניתן גם להוסיף דבש, סילאן או צמחים אחרים לשיפור הטעם כגון לואיזה ולימונית. צמח עדין יותר שיסייע בהפרשת מיצי מרה הוא שורש השינן הרפואי (Taraxacum officinalis) אותו ניתן לרכוש בבתי הטבע.

מטרה נוספת היא איזון אוכלוסיית החיידקים ("הטובים") במעי, שהרי הינם אחראים במידה רבה לאופן העיכול במעי (ונוכחותם ברורה לאור העובדה כי משקלם הממוצע בגוף האדם הוא 1-2 ק"ג). דרך ביתית למניעת עצירות היא צריכת מזונות כבושים כגון כרוב כבוש. אך כאשר מדובר על טיפול יש להיעזר בפרוביוטיקה איכותית. מהמומלצות: ג'ארודופילוס של סולגאר, אצידופולוס של Bio-Care.

דרך טבעית ויעילה לעידוד הפעילות הפריסטטית לקוחה משיטת פאולה ואומרת: להפסיק ללחוץ ולהתאמץ, ובמקום זאת: לקחת שאיפות עמוקות וארוכות ולהוציא בנשיפות ממושכות תוך כדי הוצאת הצליל שששששש, כאילו שאנו מרגיעים ילד פרוע. אין מה להגיד, זה עובד! לא להישבר אחרי פעמיים. זה דורש כמה נשימות. אבל מהר מאוד תרגישו את הנעת הצואה ולבסוף גם את יציאתה.

עכשיו, שקצת התרככנו, אולי כדאי לבחון את הדברים ממקום קצת עמוק יותר. אינני פסיכולוג, אך להבנתי אחת הסיבות העיקריות לעצירות היא יחס החברה לצואה כאל דבר מביך ומביש. למדנו להסתיר את עצם קיומה. שירותי בית- ספר מצחינים לימדו אותנו להתאפק כל יום. כתינוקות הצואה הייתה יצירת המופת שלנו, ואולי הבעת הגועל שעלתה באמנו בעת החלפת החיתול בלבלה אותנו. אבל רגע! אנו מייצרים אותה כל יום; היא תנאי להמשך קיומנו; תוצר מלאכת מחשבת הלוא היא מערכת העיכול. איך ייתכן שהיא נתפסת כדבר כה מביך עד כדי שהפכה למילה גסה. מילה גסה זו דווקא מופיע במקרא: "הֲלֹא עַל-הָאֲנָשִׁים, הַיֹּשְׁבִים עַל-הַחֹמָה, לֶאֱכֹל אֶת-חריהם (צוֹאָתָם) וְלִשְׁתּוֹת אֶת-שניהם (מֵימֵי רַגְלֵיהֶם), עִמָּכֶם" (נאום רבשקה, מלכים ב' פרק יח', 27). וגם שם נעשה תיקון סופרים.

חשוב לזכור שעצירות איננה רק מצב לא נעים, לוחץ ומכביד. זהו מצב לא בריא העשוי מאוד ליצור תחלואות שונות במערכות האחרות, כפי שהוסבר. אם השימוש הביתי המוצע במאמר זה אינו משחרר את העצירות, ואם מדובר בעצירויות כרוניות חמורות (בעיקר כאלה שמעורב טיפול תרופתי), רצוי מאוד לפנות להתאמת טיפול צמחי פרטני ברקיחה אישית, כדוגמת זה הנעשה בקליניקה.

לסיכום, טיפול כולל בעצירות: אכילת פירות וירקות, שתיית נוזלים, כוס זרעי פשתן ופירות מיובשים מושרים פעמיים ביום, הליכת בוקר, חליטות שיבה, פרוביוטיקה, שששש בשירותים. ועוד דבר קטן ואחרון: שלט קטן בשירותים מול היושב על האסלה שאומר: "תודה לך גופי היקר". ואם אתם מתביישים שאורחים יראו, אז אולי תוכלו לראות בכך הזמנות לצמוח מתוך המקום של הכיווץ אל עבר הלגיטימציה האישית- חברתית של הקקי שלכם.