טבק
המרכיב הפעיל בטבק הוא אלקלואיד בשם ניקוטין הידוע בפעילותו המסרטנת. כיום לאור הידע הרב שהצטבר על פעולתו הרעילה והמזיקה מומלץ לעשות בטבק שימוש חיצוני בלבד.
טבק (nicotina tabacum)
מוצא הטבק מווירגיניה שם לראשונה פגשו בו המתישבים אשר ראו את האינדיאנים המקומיים מעשנים אותו במקטורות ארוכות קנה בעיקר בטקסים ובארועים חברתיים. האינדיאנים החלו לעשות בו שימוש, כפי הנראה עוד במאה ה 3 לפנה"ס. השם nicotina נגזר משמו של ג'אן ניקוט שגריר צרפת בליסבון שהביא את שיחי הטבק לצרפת. השם tabacum ניתן על שום המקטרות שנקראו בפי האינדיאנים "טבגו". המרכיב הפעיל בו הוא אלקלואיד בשם ניקוטין הידוע בפעילותו המסרטנת. כיום לאור הידע הרב שהצטבר על פעולתו הרעילה והמזיקה מומלץ לעשות בטבק שימוש חיצוני בלבד. לניקוטין פעילות אנטי דלקתית חזקה.
כינים: להרתיח את עלי הטבק ולחפוף בהן את שערות הראש. הטבק הורג את הכינים.
פצעים: להניח את הטבק על הפצע הפתוח ולחבוש.
זיהומים על פני העור: כנ"ל.
דלקת ריאות: לפרוס עלי קיקיון, למרוח בחמאה ולפזר עליהם טבק וכמון. להניח את העלים על החזה והשכמות לעטוף בנייר עיתון ולישון כך כל
הלילה.
דלקת אוזניים: להפריח עשן טבק אל תוך האוזן. הטבק עוזר לחטא את האוזן הפנימית.
נמק (גנגרנה): לעשות חבישות של עלי טבק על הנמק במשך שבועיים ימים.
ליצירת קשר ופרטים מלאים על הלל לרנר
