פיגם מצוי/ רותה

& פיגם מצוי/ רותה (Ruta chalepensis)

שמו הלטיני של הצמח ruta משמעו לשחרר ואכן היוונים האמינו שהפיגם משחרר את האדם מחוליו הפיזי ומדיבוק שנכנס בו. המילה rhit ביוונית משמעה צער, חרטה. גם השם העברי פיגם מוצאו מהמילה היוונית pegos שפרושה: "חזק" כפי הנראה על שום העוצמה שיחסו לצמח. היפוקרטס המליץ בעיקר על השימוש בצמח זה כנגד הרעלות קיבה ודיסוקרידס טען שהשימוש בו טוב לריפוי מחלות עיניים,דלקות ריאות ונגד הכשת נחשים.
ישנה אמונה עממית שבכוח הפיגם לעצור את השדים ולגרש את עין הרע, כפי הנראה בגלל ריחו העז. הצמח שימש לצרכי ריפוי עוד בתקופת המשנה ועל כן נכתב עליו: " שורשי המינתא והפיגם... שעקרן לשתלן"(עוקצין א,ב). גם הרמב"ם מזכיר אותו בכתביו כתרופה לבעיות מעיים וכך כתב: "ואים יהיה שם נפח (גאזים), אז תחקן אותו בשמן שנתבשל בו רודא (פיגם)".
הפיגם מהווה אחד ממרכיבי "חומץ ארבעת השודדים". לפי המסופר בימי הביניים, בזמן מגפת הדבר שפשטה והכחידה ערים שלמות, מרחו על עצמם ארבעה שודדים, תמהיל שהורכב מפיגם, מרווה, שום ואזוב. כך נכנסו לאזורים הנגועים ושדדו את הגוויות ובתיהם ללא פגע.
הצמח מכיל רוטין המכווץ כלי דם ובעל פעילות אנטי דלקתית ורוטמרין המרגיע ומרפה שרירים חלקים. במאה ה16 השתמשו בצמח לטיפול בשיגעון וכנגד התקפות אפילפסיה. כפי הנראה לרוטמרין השפעה חזקה על מערכת העצבים. בנוסף הצמח מכיל חומרים בעלי פעילות אנטי דלקתית, אנטי סרטנית ונוגדת חיידקים. חומר נוסף בשם קומרין ונגזרותיו מונע כאבים ועוויתות, אך עלול לגרום לגירויי עור בכמויות גדולות. הפיגם נחשב לצמח בעל השפעות חזקות, על כן אינו מומלץ בשימוש פנימי לנשים בהריון וילדים קטנים. יש ליטול אותו על קיבה ריקה משום שעלול לגרום להקאות ובמינונים גבוהים במיוחד מעורר הזיות.

חיזוק כללי (חומץ ארבעת השודדים): לערבב כמויות שוות של פיגם, מרווה, שום ואזוב ביחס של 1/3 חומר מוצק ו2/3 אלכוהול ולהניח שבוע במקום מוצל. לאחר שבוע מומלץ לשתות 2-1 כפות ביום.

כאבי גב וסיאטיקה: ממלאים בקבוק פלסטיק חציו שמן זית והשאר עלים וענפי פיגם עד שמפלס השמן מגיע אל צוואר הבקבוק וסוגרים עם המכסה. יהודי תימן מוסיפים לשמן עלי זעתר בכמות שווה. מניחים את הבקבוק בסיר מים ומרתיחים את המים עד 2 דקות. השמן האתרי שבעלי הצמחים מתערבב בשמן הזית ומתקבל שמן פיגם מעולה לשימוש.

כאבי גב: למרוח את השמן מספר פעמים ביום ולעסות את האזור הכואב.

כאבי פרקים: למרוח את השמן על המקומות הכואבים מספר פעמים ביום.

כאבי ראש: למרוח את השמן על הרכות והמקומות הכואבים בראש ולשתות עד ארבע כוסות ביום.

דלקות אוזניים: לטפטף 3-2 טיפות שמן פיגם לכל אוזן מספר פעמים ביום.

נקעים: מחממים מעט את השמן ומורחים על המקום הפגוע.

כינים: חולטים 100 גרם עלים וגבעולים בליטר מים רותחים ומסננים. מקררים את המשרה ושוטפים את הראש לאחר חפיפה פעם ביום עד הכחדת הכינים.

דלקות עיניים: מטפטפים את המשרה אל תוך העיניים פעמים ביום.

לחיזוק הראייה: לשתות כוס ביום.

הרעלת קיבה: לשתות 3-2 כוסות ביום.

כאבי בטן: כנ"ל.

בחילות: לשתות עד 4 כוסות ביום.

לשיכוך כאבים: למרוח את השמן על המקום הכואב ולשתות עד 4 כוסות ביום.

שיגעון והסטריה: לשתות עד 4 כוסות ליום.

פצעים מודלקים: לשטוף מספר פעמים את הפצע במשרת עלי פיגם עם אזוב (זעתר) בכמויות שוות. או להניח עליו תחבושות ספוגות במשרה.

נכישת נחש: לשתות עד 6 כוסות ליום. הפיגם מכיל חומרים הסותרים את רעל הנחשים.

אסתמה וקוצר נשימה: למרוח את בית החזה השכמות והגב בשמן פיגם עם אזוב למשך כל הלילה. במקביל לשתות עד 3 כוסות משרה של פיגם ועלי ער אציל (עלי דפנה).

שיעול: להכין אמבט אדים ולשפוך לתוכו ליטר משרת פיגם ולטבול את הגוף במשך עשרים דקות. ניתן להכין משרה של 100 גרם עלים וענפים בליטר מים להרתיח מעט ולנשום את האדים במשך 20 דקות, כאשר מגבת מכסה את הראש לקליטת האדים. בשיטה אחרת מכינים משרה של פיגם ובבונג בכמויות שוות, מכינים תחבושות וקושרים סביב החזה למספר שעות.

גירויים וגינאלים: להרתיח מעט משרת פיגם ולכרוע מעל האדים.

כאבי מחזור: לשתות מספר כוסות ביום. במקביל להניח מטלית ספוגה במשרה לעשרים דקות על הבטן התחתונה.

חום גבוה: להניח על הבטן והמצח מטליות שהוספגה בהם משרת פיגם. טוב גם לילדים קטנים ותינוקות.

אפילפסיה: לשתות 2-1 כוסת ליום. הפיגם מאזן את מערכת העצבים ומונע התקפים אפילפטים.

עגבת: מרתיחים חופן זרעים בכוס מים ושותים מספר פעמים ביום.

איברים משותקים: כותשים שורשים, מכינים תחבושת וחובשים את האיבר המשותק. או מורחים את האיבר בשמן פיגם ומעסים את המקום.

ליצירת קשר ופרטים מלאים על הלל לרנר