יציאה ממשבר אחרי גירושין

& יציאה ממשבר אחרי גירושין

התגרשתם – עכשיו מה עושים? אחרי חודשים ארוכים, או שנים רבות, ההחלטה התקבלה. מתגרשים. חלוקת הרכוש הוסדרה, המשמורת על הילדים גם.

עכשיו השקט שאחרי הסערה.

פעמים רבות בתהליך הגירושין אנחנו בטוחים בצדקת הדרך. בן/בת הזוג שממנו מתגרשים הופך/ת לאויב, ליריב ולפעמים אפילו לאדם שנוא. כל הסיבות ללמה כדאי להתגרש בהירות. מובנות ואין עליהן עוררין.

מצב זה מאפשר את השלמת התהליך עד תומו... שכן קשה מאוד להתגרש עם ספקות לגבי צדקת סיום הנישואין.

דווקא בתקופה הראשונה שלאחר הגירושין מתחילות לעלות שאלות רבות בנוגע להחלטה.

האם עשיתי את הדבר הנכון? האם ניסיתי לשקם, האם באמת רק הוא/היא אשמים/ות בנישואין שלא צלחו?
מעבר לבית חדש, ללא הילדים, או ההישארות בבית הקיים ללא בן הזוג, הופכים להיות קשים ולעיתים אף מאיימים. תחושות של געגועים, לעיתים עזים, תחושות של כאב ואובדן מציפים בעוצמה. ממש מוות, כי בעצם החלום של לחיות באושר ובעושר עד 120 התנפץ לרסיסים.

עם מה מתמודדים לאחר הגירושין?
אשמה-  רגשות אשמה לגבי ההנהלות בתוך הנישואין. פתאום הקונפליקטים הבלתי פתירים נראים כניתנים להתמודדות.
אולי אם הייתי מתנהג/ת אחרת אז זה היה מסתדר? אולי אם הייתי קצת יותר מוותר/ת אז המריבות היו פחות קשות? אולי לא הייתי צריך/ה להגיב "בדווקא"? אולי אם היינו שוכבים יותר, אז לא היינו מגיעים למצב הזה? אולי אם הייתי מטופח/ת יותר הייתי יותר אטרקטיבי/ת? אולי אם היינו מפנים יותר זמן לזוגיות אז היינו חיים באושר ועושר?

רחמים- רחמים עצמיים, רחמים על בן/בת הזוג, על הילדים.
אני כל כך פגוע/ה. תחושת הערך העצמי שלי בשפל. מרגיש/ה חסרת ערך, לא שווה. בדידות קשה. כל החיים אהיה לבד. הוא/היא בטוח ימצאו בן/ת זוג חדש/ה.

איך היא/הוא יסתדר/תסתדר עם הילדים?
איזה אבא/אמא גרוע/ה אני, פירקתי משפחה, הילדים סובלים ויסבלו כל החיים. מי יודע איך זה ישפיע עליהם.

עול כלכלי-  ידוע שבשניים הכול יותר קל. כאשר "מפרקים את החבילה", שני הצדדים נפגעים כלכלית. איך שורדים את זה?

בושה מול המשפחה והחברה-  בעידן שמחייב אותנו למושלמות קשה מאוד להתגרש. גירושין נתפסים הן בקרב המשפחה והן בעיני החברה ככישלון.

אז איך מתמודדים?
הנה מספר טיפים לתקופה שלאחר הגירושין:
• הכרה-  להכיר שהכאב והתחושות המפורטות ושכמותן הן חלק מהתהליך. לא לנסות לברוח ולהעמיד פנים שהכל בסדר. אין צורך להיות גיבור/ה ולהגיד שזה מה שבאמת רציתם, או שאתם יזמתם. להכיר בכאב שמתלווה לתהליך. פשוט לתת לו מקום. לאפשר לעצמכם להיות איתו. לבכות וכמה שיותר.
• שיתוף - לא להישאר לבד עם הכאב. לשתף וכמה שיותר את המשפחה את החברים הקרובים וגם לא להתבייש ולפנות לעזרה מקצועית.
• לנסות לבנות קשר סביר ואם אפשר טוב עם הגרוש/ה-  חשוב לזכור שלמרות הפרידה חלקתם חיים משותפים ביחד. לנסות להסכים על שיחות משותפות בנוגע לילדים ואם אפשר בעוד נושאים רלוונטיים.
• לבנות מערכת יחסים מכבדת ביניכם ולשדר מסרים של כבוד וחיבה גם לילדים. לא להצהיר הצהרות של אבא / אמא אשם/ה  - כי ילדים לא יכולים להתמודד עם זה.
• שגרה-  בניית שגרה נוחה ונעימה ככל האפשר. לנסות לחזור לתחביבים ופעילויות אהובים.
• פיתוח וחיזוק קשר עם חברים-  ישנים וחדשים. בעלי תחומי עניין משותפים.
• ספורט-  והרבה! בין עם בקבוצות ובין עם עצמכם. משחרר, מקל ועוזר לסדר את המחשבות.
• תקווה - בסופו של התהליך תרגישו חזקים יותר. מובנים יותר לעצמכם. תגלו כוחות נוספים שטמונים בכם.

תצאו לדרך חדשה מלאה ומספקת. מבטיחה לכם.

ליצירת קשר ופרטים נוספים על ירדנה סעדה